איך מאמתים את משך שמירת הקלטות שמקליט הווידאו מספק בפועל

מקליט וידאו מקבל זרמים ממצלמות אבטחה, כותב אותם אל כונן קשיח ומציג את ארכיון ההקלטות דרך ממשק הניגון. כשהכונן מתמלא, דריסה אוטומטית מפנה חומר ישן כדי לפנות מקום לחדש. הנתון שמופיע כהערכת אחסון אינו בהכרח משך שמירת הקלטות בפועל. כדי לדעת מה באמת נשמר, צריך למצוא בכל מצלמה את החומר הישן ביותר שעדיין נפתח, מתנגן וניתן ליצוא.

מהו באמת משך שמירת הקלטות

עומק ארכיון אינו חישוב תאורטי של נפח הכונן חלקי צריכת האחסון. הוא המרחק בין הזמן הנוכחי לבין ההקלטה הישנה ביותר שאפשר לנגן. אם ציר הזמן מציג חומר ישן אך הקובץ אינו נפתח, החומר הזה אינו חלק שימושי מהארכיון.

גם אין בהכרח עומק אחד לכל המערכת. מצלמה בכניסה לבניין יכולה להקליט ברציפות, בעוד מצלמה בגינה מקליטה לפי תנועה. מצלמת רחוב רואה תנועה כמעט כל הזמן. מצלמה במחסן עשויה לתעד מעט מאוד פעילות. כולן מחוברות לאותו NVR או DVR, אך כל אחת יכולה להגיע לנקודת התחלה אחרת בארכיון.

בהקלטה רציפה, צריכת האחסון בדרך כלל יציבה יותר. בהקלטה לפי תנועה, היא תלויה במה שמתרחש בתמונה ובאופן שבו זיהוי תנועה מוגדר. יום עם רוח שמניעה צמחייה עשוי לייצר יותר הקלטות מיום שקט. חזית עסק הפונה למדרכה ולכביש עשויה להיות פעילה ברוב שעות העבודה.

הדריסה האוטומטית היא חלק רגיל מהפעולה. כאשר נפח האחסון השימושי מתמלא, המקליט מסיר את החומר הישן וכותב חומר חדש. לכן עומק הארכיון אינו מספר קבוע. הוא תוצאה של קצב הכתיבה בפועל, תקינות האחסון והגדרות כל מצלמה.

הערכת אחסון אומרת מה אמור לקרות. קצה הארכיון שניתן לנגן אומר מה קרה בפועל.

איך בודקים את היסטוריית ההקלטות?

נכנסים למסך הניגון של המקליט או של VMS, תוכנת ניהול וידאו, ובוחרים מצלמה אחת. עוברים לאחור בציר הזמן עד לנקודה המוקדמת ביותר שמסומנת כהקלטה. לאחר מכן פותחים קטע מאותה נקודה ומוודאים שהוא באמת מתנגן.

לא כדאי להסתפק במצלמה אחת. בוחרים כמה מצלמות בעלות תפקידים שונים: כניסה, חניה, גינה, חלל פנימי או חזית עסק. אם קיימים מצבי הקלטה שונים, בודקים לפחות מצלמה בהקלטה רציפה ומצלמה בהקלטה לפי תנועה. כך אפשר להבחין בין התנהגות כללית של המקליט לבין הבדל שנובע מהגדרה מקומית.

1. בדקו שהשעה שמציג המקליט תואמת לשעה בפועל. שעון שגוי עלול לשלוח את החיפוש למקום הלא נכון בארכיון.
2. בחרו מצלמה אחת והתקדמו לאחור עד לסימון ההקלטה המוקדם ביותר.
3. הפעילו ניגון מעט אחרי תחילת הסימון והמשיכו למשך קטע רציף, במקום ללחוץ רק על תמונה ממוזערת.
4. חזרו על הבדיקה במצלמות נוספות ובמצבי הקלטה שונים.
5. בדקו חומר משעות אור וגם משעות החשכה. תנאי התמונה והפעילות משתנים, ולעיתים גם קצב צריכת האחסון משתנה איתם.

חשוב לשים לב גם לאזור הזמן ולמעברי שעה שמוגדרים במקליט. טעות בשעון אינה בהכרח מוחקת חומר, אך היא הופכת את החיפוש למטעה. קטע שנראה חסר עשוי להופיע תחת שעה אחרת, וחותמת הזמן ביצוא עלולה לא להתאים לרגע שבו האירוע התרחש.

מוכיחים שהחומר הישן באמת מתנגן

תמונה ממוזערת יכולה להיטען גם כאשר קטע הווידאו המלא פגום או אינו נגיש. אותו דבר נכון לפס צבעוני שמסמן הקלטה. לכן הבדיקה מתחילה בקצה הארכיון, אבל אינה נגמרת בלחיצה על Play.

מנגנים קטע ארוך מספיק כדי לראות רציפות. מחפשים קפיצות חדות בזמן, מסך קפוא, מעבר פתאומי לשחור או דילוג על מקטעים. עוברים מעט קדימה ומעט אחורה בציר הזמן. המטרה היא לוודא שיש רצף קבצים שניתן לקריאה, ולא רק מסגרת בודדת שנשמרה במטמון של הממשק.

במקביל בוחנים אם התמונה עדיין שימושית. חומר יכול להתנגן באופן תקין אך להציג מריחה חזקה, סנוור, רעש תמונה או פרטים שאינם ברורים. אין צורך לבצע כאן הערכה מלאה של מיקום המצלמה, אך כדאי לזהות אם איכות ההקלטה בקצה הארכיון שונה באופן חריג מהחומר החדש.

האם גם הקלטה קולית נבדקת בנפרד?

כן. כאשר שמע מוגדר במערכת, מפעילים אותו בזמן ניגון הקטע הישן ומוודאים שהוא נשמר יחד עם הווידאו. הימצאות סמל שמע בממשק אינה הוכחה לכך שקיים ערוץ שמע תקין בארכיון. יש להאזין לקטע ולכלול שמע ביצוא הניסיוני, אם אפשרות היצוא מציעה זאת.

השלב האחרון הוא יצוא קצר מתוך קצה הארכיון. שומרים את הקטע ופותחים אותו מחוץ למסך הניגון הרגיל, באמצעות הנגן או החבילה שסיפק המקליט. בודקים שהקובץ נפתח, שהזמן מתקדם כראוי ושהתמונה תואמת למצלמה ולשעה שנבחרו. יצוא הוא בדיקה נפרדת מניגון, ושניהם חשובים.

משווים בין מצלמות ומצבי הקלטה

השוואה נכונה אינה שואלת רק כמה חומר יש במקליט. היא שואלת מה נשמר מכל מצלמה, ובאיזה אופן. הבדלים בין מצלמות אינם בהכרח תקלה. הם יכולים לנבוע מרזולוציה, קצב סיביות, קצב תמונות, מצב הקלטה או כמות התנועה בסצנה.

בישראל רואים את ההבדל היטב בסצנות חוץ. מצלמה מול רחוב עמוס מקבלת תנועה מתמשכת. מצלמה בגינה עשויה להגיב לענפים, צללים ושינויי אור. מצלמה מול שער יכולה לעבור בין שמש חזקה לצל עמוק. גם כאשר הרזולוציה זהה, כמות המידע שנכתבת אינה בהכרח זהה.

יש לבדוק גם אם מצלמה היתה מנותקת או אם ההגדרות שלה השתנו. מצלמה שחזרה לפעול אחרי הפסקה יכולה להציג חומר ישן מאוד לצד חומר חדש, אבל אין ביניהם ארכיון רציף. שינוי מהקלטה לפי תנועה להקלטה רציפה יכול לקצר את העומק בהמשך, בלי שום שינוי בכונן הקשיח.

למה עומק הארכיון משתנה?

קצב סיביות הוא אחד הגורמים המרכזיים. ככל שזרם הווידאו כותב יותר מידע, נפח האחסון מתמלא מהר יותר. רזולוציית וידאו גבוהה יותר עשויה להגדיל את כמות המידע, אך התוצאה תלויה גם בדחיסה, בקצב התמונות ובמורכבות התמונה.

• רזולוציה: יותר פרטים בתמונה עשויים לדרוש יותר אחסון, בהתאם לשאר הגדרות הקידוד.
• קצב תמונות: יותר תמונות בזמן נתון מגדילות בדרך כלל את כמות החומר שנכתב.
• דחיסה וקצב סיביות: הגדרות אלה קובעות כמה מידע מוקצה לזרם הווידאו ואיך הוא משתנה בסצנה מורכבת.
• מספר המצלמות: כל זרם נוסף חולק את נפח האחסון השימושי של המקליט.
• לוח ההקלטה: הקלטה רציפה, הקלטה לפי תנועה ושעות פעילות שונות יוצרות עומסי כתיבה שונים.
• פעילות בסצנה: תנועה של כלי רכב, הולכי רגל או עלים יכולה להפעיל זיהוי תנועה ולשנות את צריכת האחסון.

גם איכות התמונה עצמה משפיעה על הדחיסה. סנוור חריף, רעש בשעות החשכה, עלווה שנעה ללא הפסקה או תנועה צפופה בחזית עסק יוצרים תמונה שמשתנה לעיתים קרובות. בזרם בעל קצב סיביות משתנה, סצנה כזאת יכולה לצרוך יותר מקום מסצנה יציבה ופשוטה.

חשוב להבדיל בין הנפח הרשום על הכונן לבין הנפח שהמקליט מסוגל להשתמש בו להקלטה. חלק מהנפח עשוי להיות מוקצה למבנה הקבצים ולניהול המערכת. אם קיימים כמה כוננים, אופן ההגדרה שלהם משפיע גם הוא על הנפח הזמין. לכן חישוב לפי תווית הכונן הוא נקודת מוצא בלבד.

בודקים את בריאות האחסון והדריסה

במסך האחסון של המקליט בודקים שכל הכוננים המיועדים להקלטה מזוהים, פעילים ומציגים נפח סביר. מצב חריג, נפח חסר או הודעת שגיאה דורשים בירור. כונן שמופיע ברשימה אך אינו מקבל כתיבה אינו תורם לעומק הארכיון.

לאחר מכן בודקים שהדריסה האוטומטית מופעלת בהתאם לתכנון. אם היא כבויה, מקליט שהתמלא עלול להפסיק לכתוב חומר חדש במקום לפנות את הישן. אם היא פעילה, קצה הארכיון אמור להתקדם עם הזמן כאשר חומר חדש מחליף חומר ישן.

עוברים גם על התראות ועל מצב ההקלטה של כל ערוץ. מחפשים ניתוקים, הפסקות כתיבה או שינויי מצב שלא תוכננו. פער שמופיע בכל המצלמות באותה שעה מצביע לעיתים על גורם משותף במקליט, באחסון או בהזנה. פער שמופיע במצלמה אחת בלבד מכוון קודם אל החיבור או ההגדרה שלה.

לבסוף חוזרים לשעון המערכת. שעה, אזור זמן וסנכרון תקין הם חלק מבריאות הארכיון, משום שכל חיפוש, ניגון ויצוא נשען עליהם. בדיקה טכנית של הכונן בלי בדיקת הזמן עלולה להשאיר ארכיון תקין שקשה מאוד לאתר בו את הקטע הנכון.

בונים שגרת אימות שאפשר לחזור עליה

בדיקה חד-פעמית נותנת תמונת מצב. שגרה קצרה מאפשרת לזהות שינוי לפני שמניחים שהמערכת עדיין מתנהגת כפי שתוכננה. מתחילים בהגדרת עומק הארכיון הנדרש לפי תפקיד המצלמה. אין סיבה להניח שלכניסה, למחסן ולגינה יש בהכרח אותה דרישה או אותו דפוס הקלטה.

1. רשמו את תפקיד כל מצלמה, מצב ההקלטה שלה ועומק הארכיון הרצוי מבחינה תפעולית.
2. מצאו בכל מצלמה את ההקלטה הישנה ביותר שניתנת לניגון ורשמו את חותמת הזמן שלה.
3. נגנו קטע רציף ובצעו יצוא קצר מכמה מצלמות, כולל מצלמה בהקלטה רציפה ומצלמה בהקלטה לפי תנועה.
4. בדקו את מצב הכוננים, נפח האחסון השימושי, הדריסה האוטומטית, התראות ההקלטה ושעון המקליט.
5. חזרו על הבדיקה לאחר הוספת מצלמה או שינוי ברזולוציה, בקצב הסיביות, בזיהוי התנועה או בלוח ההקלטה.

כדאי לשמור את תוצאות הבדיקה כרשימה פשוטה: שם המצלמה, הזמן המוקדם ביותר שנוגן, האם היצוא נפתח והאם נמצאו פערים. כך אפשר להשוות בין בדיקות בלי להסתמך על זיכרון. הרשימה גם מקלה להבחין אם השינוי שייך למצלמה מסוימת או למערכת כולה.

כאשר מופיעים פערים שאין להם הסבר, קבצים שאינם נפתחים או עומק ארכיון שמתקצר בלי שינוי ידוע, נכון לבצע סקירה מסודרת של המקליט, הכוננים והגדרות הזרמים. המטרה אינה לנחש כמה זמן החומר אמור להישמר. המטרה היא להוכיח מה נשמר, לכל מצלמה, באמצעות ניגון ויצוא אמיתיים.