בעמוד הזה
מגע מגנטי על דלת הזזה נראה כמו רכיב פשוט: חלק אחד על הכנף וחלק אחר על המסגרת. אבל מסגרת חלון אלומיניום, תריס גלילה ורשת נגד חרקים משנים את התמונה. מתקין אזעקות צריך להבין לא רק איפה החלקים נכנסים, אלא גם איך הפתח נע ומה עלול לפגוש אותם. המדריך הזה מסביר איך לתכנן את המיקום, לבחור את סוג המגע ולבדוק שכל מסלול פתיחה שרוצים לנטר אכן מדווח למערכת.
המגע אינו יודע אם הדלת נעולה, אם התריס שלם או אם החלון פתוח במידה שנראית קטנה. הוא מדווח רק אם החיישן והמגנט נמצאים בתוך מרווח העבודה שלהם. לכן התקנה טובה מתחילה בתנועה האמיתית של הפתח, ולא במקום שנוח להדביק בו רכיב.
ממפים את תנועת הפתח
לפני שבוחרים חיישן פתיחה, מפעילים את הפתח כמו שמשתמשים בו ביום רגיל. פותחים כל כנף. מזיזים את הרשת. מורידים ומעלים את התריס. בודקים אילו חלקים קבועים, אילו חלקים נעים ואילו חלקים חולפים זה לצד זה. בפתחי אלומיניום, מה שנראה כמו משקוף קבוע עשוי להיות כנף נוספת או פרופיל שמסתיר מסילה.
צריך למפות גם את כל דרכי הפתיחה האפשריות. בחלון עם כמה כנפיים, ייתכן שכל כנף נעה בנפרד. בדלת מרפסת, אחת הכנפיים עשויה להיות בשימוש קבוע והשנייה להיפתח רק כשצריך מעבר רחב. מבחינת מערכת האזעקה, אלה מסלולי תנועה שונים. אם רוצים דיווח על כולם, לכל אחד מהם נדרשת החלטת זיהוי מפורשת.
במהלך המיפוי כדאי לרשום ארבעה דברים:
- אילו כנפיים נעות, ובאיזה כיוון כל אחת מהן מחליקה.
- מאילו צדדים ניתן לפתוח את הפתח בפועל, גם אם חלק מהאפשרויות כמעט אינן בשימוש.
- האם רשת, ידית, תריס או חלק אחר עוברים בסמוך לנקודת ההתקנה המתוכננת.
- באילו מצבים הפתח אמור להישאר בזמן דריכה, לרבות מצב אוורור מתוכנן.
מצב אוורור דורש תכנון נפרד. אין להניח שהסטה קטנה של המגנט תיצור פתרון שימושי. מרווח העבודה של המגע אינו סרגל למדידת פתיחה. אם רוצים שהמערכת תכיר גם מצב סגור וגם מצב אוורור, צריך להגדיר מראש מה אמור להיות מדווח בכל מצב ולבחור סידור שאינו מסתיר תנועה נוספת של הכנף.
איפה מתקינים חיישן מגנטי בדלת הזזה?
ברוב הפתחים מתקינים את גוף החיישן על חלק קבוע ואת המגנט על החלק הנע. כך קל יותר להעביר כבל לחיישן קווי, והחלק המורכב פחות אינו נע בכל פתיחה. עם זאת, העיקרון החשוב אינו איזה חלק קיבל איזה רכיב. החיישן והמגנט חייבים להיות על חלקים שנעים זה ביחס לזה. התקנת שניהם על אותה כנף לא תדווח על פתיחתה.
המיקום הטוב הוא נקודה שבה שני החלקים מקבילים ומתיישרים כשהפתח סגור, בלי להיכנס למסילה ובלי להפריע לידית. צריך להשאיר מרווח פיזי גם לסטיות קטנות של הכנף. כנפי הזזה אינן תמיד נעות בקו מושלם; הן עשויות לשנות מעט גובה או זווית לאורך המסלול.
אין לקבוע את המיקום לפי מראה בלבד. לכל מגע מגנטי יש מרווח עבודה, ומסגרת אלומיניום יכולה לשנות את ההתנהגות המגנטית. גם מגנט חזק אינו תחליף לבדיקה. מגנט גדול יותר עלול להרחיב את האזור שבו החיישן ממשיך לדווח מצב סגור, גם לאחר שהכנף כבר התחילה לנוע.
איך מתקינים חיישן פתיחה בחלון הזזה?
בחלון הזזה מתחילים באיתור פרופיל קבוע שנשאר גלוי בכל מהלך הכנף. לאחר מכן מחפשים משטח מתאים על הכנף הנעה, כך שהמגנט יעבור מול החיישן רק במצב שנבחר כסגור. אם אין משטח מקביל, משתמשים בתושבת מתאימה במקום להעמיד את החיישן בזווית מאולתרת.
יישור החיישן נבדק במצב הסגירה הרגיל, כפי שהמשתמשים סוגרים את החלון מהידית. אין ללחוץ את הכנף ביד כדי לגרום למגנט להתיישר. אם הדיווח מתקבל רק תחת לחץ שאינו חלק מהשימוש הרגיל, המיקום אינו יציב מספיק לקיבוע סופי.
מתכננים זיהוי לכמה כנפי הזזה
בפתח עם כמה כנפיים, מגע יחיד אינו הופך את כל הפתח למנוטר. הוא מדווח רק על היחס בין החיישן למגנט שלו. אם כנף אחרת יכולה לנוע בלי לשנות את היחס הזה, המערכת עשויה להמשיך לקבל דיווח סגור בזמן שאותה כנף פתוחה.
האם צריך חיישן נפרד לכל כנף הזזה?
אם כל כנף נעה באופן עצמאי וכל מסלול פתיחה צריך להיות מדווח, לכל כנף נדרשת תוכנית זיהוי משלה. לעיתים המשמעות היא מגע נפרד לכל כנף. במקרים אחרים אפשר לתכנן מכלול מכני או סידור חיווט אחר, אך צריך להוכיח בבדיקה שכל תנועה רלוונטית משנה את מצב הדיווח.
בחירה לנטר רק כנף אחת יכולה להיות מכוונת. למשל, כאשר כנף אחרת מקובעת ואינה מיועדת לשימוש שוטף. אבל אסור להתייחס להגבלה הזאת כאל פרט שולי. אם בעתיד משחררים את הכנף, משנים את סדר החפיפה או מתחילים להשתמש בידית אחרת, תוכנית הזיהוי משתנה גם היא.
אזור החפיפה בין הכנפיים מציע לעיתים משטחי התקנה נוחים, אך הוא דורש זהירות. רכיב בולט עלול לפגוש את הפרופיל הסמוך. מגנט על כנף אחת עלול לעבור ליד חיישן שמיועד לכנף אחרת. לפני קיבוע צריך לפתוח כל כנף בנפרד, אחר כך להניע אותן בשילובים האפשריים ולבדוק את מצב המערכת בכל שלב.
- מגע לכל כנף מתאים כאשר הכנפיים עצמאיות ונדרש דיווח ברור מכל אחת.
- מגע יחיד מתאים רק כאשר ידוע בדיוק איזו תנועה הוא מנטר ואילו תנועות נשארות מחוץ לדיווח.
- התקנה באזור החפיפה מחייבת מרווח שמונע מגע פיזי בין הרכיבים לפרופילים החולפים.
- חיבור כמה מגעים לאותה כניסה יכול לתת מצב כללי של הפתח, אך לא בהכרח לזהות איזו כנף נשארה פתוחה.
בוחרים מגע ושיטת התקנה
הבחירה בין מגע חיצוני למגע שקוע אינה אסתטית בלבד. מגע חיצוני קל יותר למקם, לבדוק ולהחליף. הוא גם מתאים למקרים שבהם אין עומק בטוח לקידוח. מגע שקוע יכול להיראות נקי יותר, אבל דורש נתיב קידוח מתאים ויישור מדויק בתוך הפרופיל. בפתח אלומיניום לא קודחים לפני שמבינים מה נמצא מאחורי הדופן ומה נע מול הנקודה הזאת.
גם סוג החיבור משפיע על המיקום. חיישן קווי צריך נתיב כבל מוגן שאינו חוצה חלק נע ואינו נכנס למסילה. חיישן אלחוטי צריך מקום שמאפשר לפתוח את המארז ולהחליף סוללה בלי לפרק את החלון, הרשת או התריס. מיקום נסתר לחלוטין אינו יתרון אם כל פעולת תחזוקה דורשת פירוק של הפתח.
| אפשרות | יתרון מעשי | מה צריך לבדוק |
|---|---|---|
| מגע חיצוני | מיקום ובדיקה נוחים | בליטה, פגיעת כנף והצמדת התושבת |
| מגע שקוע | מראה נקי והגנה בתוך הפרופיל | עומק, קידוח ויישור בתוך האלומיניום |
| חיישן קווי | חיבור קבוע ללא גישה לסוללה | נתיב כבל והגנה באזורי תנועה |
| חיישן אלחוטי | התקנה ללא כבל עד לוח המערכת | גישה למארז ומרווח סביבו |
אלומיניום מחייב בדיקה על הפתח עצמו. בדיקה על שולחן אינה מייצגת את המרווח, המסה המתכתית וזווית ההתקנה בפועל. גם דבק, תושבת או שכבת הגבהה משנים את המרחק בין החלקים. לכן בודקים את החיישן עם אותם אביזרי התקנה שבהם מתכוונים להשתמש.
כבל באזור פתח צריך להיות מקובע ומוגן, אך לא מתוח. אין להעביר אותו במקום שבו כנף, רשת או תריס יכולים לתפוס אותו. אם הכבל עובר סמוך לפינה חדה של פרופיל, מוסיפים הגנה מכנית מתאימה. בחיישן אלחוטי משאירים מרווח לפתיחת המכסה ומוודאים שהגישה אינה תלויה במצב חריג של הכנף.
איזה חיישן מתאים לתריס גלילה?
לתריס נדרש מגע שמיועד לתנועה, לרעידות ולמרווחים האופייניים למכלול כזה. מגע עדין שמיועד לחלון אינו בחירה אוטומטית לתריס. גוף החיישן, המגנט, הכבל והתושבת צריכים להתאים לאזור שבו שלבי התריס נעים ולמכות הקטנות שנוצרות בסיום הסגירה.
אחת מאפשרויות המיקום היא באזור הסרגל התחתון והחלק הקבוע הסמוך למוביל. החיישן נשאר על בסיס או מסגרת קבועים, והמגנט נע עם הסרגל התחתון. המיקום המדויק תלוי במבנה הארגז, במובילים, ברצפה או באדן ובאופן שבו התריס מגיע לנקודת הסגירה.
אין להציב רכיב בתוך נתיב השלבים או במקום שבו לכלוך מצטבר ומונע תנועה חופשית. ליד החוף, לחות ואבק יכולים להכביד על אזורים נמוכים וחשופים. גם בשאר הארץ, חול במסילות הוא חלק מתנאי העבודה הרגילים. המארז, החיבור והקיבוע צריכים להתאים לסביבה שבה הם יישארו.
תריס גלילה ידני אינו תמיד נעצר באותו לחץ. משתמש אחד מוריד אותו בעדינות ואחר מושך עד הסוף. בתריס ממונע, נקודת העצירה תלויה בכיוון המכלול ובכיוון הסרגל התחתון בעת הסגירה. בשני המקרים צריך לבדוק שהמגע מדווח סגור בכל סגירה רגילה, אך עובר למצב פתוח כאשר התריס מתחיל לעלות מעבר למרווח המתוכנן.
חיישן התריס מדווח על מצב התריס בלבד. הוא אינו מחליף בהכרח חיישן על החלון או על דלת המרפסת שמאחוריו. אם חשוב לדעת את מצב שני המכלולים, מתכננים אותם כשתי תנועות נפרדות. כך גם ניתן להבין אם התריס סגור בזמן שהחלון נשאר פתוח, בלי להסיק מצב אחד מתוך האחר.
בודקים לפני הקיבוע הסופי
הבדיקה אינה מסתכמת בהצמדת המגנט לחיישן ובצפייה בשינוי מצב. צריך לבדוק את הפתח לאורך כל המהלך, עם הרכיבים במיקום ובגובה המתוכננים. קיבוע זמני מאפשר להזיז את החלקים לפני שנקדח חור או נבחר דבק סופי.
סדר בדיקה יעיל נראה כך:
- מקבעים זמנית את החיישן ואת המגנט עם התושבות וההגבהות המתוכננות.
- סוגרים את הפתח מהידית הרגילה ובודקים שהמערכת מדווחת מצב סגור בלי לחץ נוסף על הכנף.
- פותחים באיטיות ובודקים היכן הדיווח משתנה, כדי להבין את מרווח העבודה בפועל.
- מעבירים את הכנף לכל אורך המסלול ובודקים שאין מגע עם ידית, רשת, תריס, כנף סמוכה או חלק מהמסילה.
- חוזרים על הפתיחה והסגירה בדרך שבה משתמשים בפתח בשגרה, לרבות הפעלת כל כנף עצמאית.
- בודקים במערכת את הדיווח מכל מגע ומוודאים שהוא תואם למצב שהוגדר עבור אותו פתח.
- רק לאחר שהמיקום עבר את כל הבדיקות, מבצעים קיבוע סופי ומגינים על הכבל או משאירים גישה לסוללה.
כדאי לבצע את הבדיקה גם כשהרשת נמצאת במקומה וגם כשהתריס מופעל. רכיבים אלה אינם תמיד באותו מישור עם החלון, אך ידית או סרגל תחתון יכולים לחלוף קרוב לנקודת ההתקנה. בדיקה של החלון לבדו עלולה להחמיץ התנגשות שמופיעה רק בשימוש המלא בפתח.
בסיום, לכל פתח צריכה להיות החלטה ברורה: אילו כנפיים מנוטרות, מה נחשב סגור, האם קיים מצב אוורור, ומה מדווח התריס בנפרד. אם אי אפשר לתאר את ההתנהגות במשפט פשוט, התכנון כנראה עדיין תלוי בהנחה שלא נבדקה.
מגע מגנטי הוא רכיב בינארי, אבל הפתח שעליו הוא מותקן אינו פשוט. יש בו מסילות, חפיפות, סטיות, אבק והרגלי שימוש. התקנה אמינה מתקבלת כאשר מתכננים לפי המכלול כולו, בודקים כל תנועה ורק אז מקבעים את הרכיבים.
עיקרי הדברים
- מיקום חיישן פתיחה צריך לעקוב אחר התנועה האמיתית של הכנף ביחס למסגרת הקבועה.
- כל כנף שנעה באופן עצמאי דורשת החלטה מפורשת אם וכיצד התנועה שלה תדווח.
- מסגרות אלומיניום, מסילות ורשתות מחייבות בדיקה של החיישן על הפתח עצמו.
- תריסים דורשים מגעים ושיטות קיבוע שמתאימים לתנועה, לרעידות ולנקודת הסגירה שלהם.
- קיבוע סופי צריך להתבצע רק לאחר בדיקת הפתח לאורך כל מהלך התנועה ובשימוש רגיל.
